כל כך הרבה זמן לא נגעתי בצבעי פסטל.

המוזה עטפה אותי.
אין כמו ההתרגשות הזאת והציפייה כבר להתפנות לצייר.

אני מתיישבת ומארגנת לי את החומרים שאני צריכה.

דף לבן, קופסא מלאה בפסטלים ישנים כיסא ואור נעים.

לוקחת את הפחם ומתפרצת על הדף.

עיגול פה,משולש שם כמה מדידות ובדיקת פרופורציות, והבסיס מוכן.

הצבעים מגיעים בפלישה לציור ומשנים אותו לגמרי. מחסר למלא.

קצת מטשטשת וקצת מבליטה, מרחיקה ומקרבת את הציור כדי לבדוק מה העין הספיקה לפספס.

הציור תופח לי מהדף כמו עוגה שעולה ועולה ועכשיו רק צריך לשמור על ה"טמפרוטורה" הנכונה כדי שלא תיפול. היד כבר קלטה את הכיוון, רק צריך להמשיך באותו הקו.

הסתכלות מסכמת, מתקנת ומשנה את מה שצריך.

עכשיו הגיע הזמן להתפרע! כמה פסים, קצת הדגשה של צבעים.

חתימה.

🙂